<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן ד'</h1>
<h2>דף כב:</h2>
לירא את הקב"ה כדכתיב (דברים י') את ה' אלקיך תירא ודרשו רבותינו (קדושין נ"ז ב"ק מ"א בכורות ו') את לרבו' תלמידי חכמיםא). לירא פי' שיש לו ליר' שלא יעבור על דעת קונו. ומה שצוהו לא בשביל דאגת פורענות בלבד אלא אפילו אינו ירא כלל ובטוח שלא יקבל פורענות יש לו לירא ולכוין ולדאג שלא יכעיס מלך גדול ונורא עליו. ואזהרה מכאן למוציא שם שמים לבטלהב). והאהבה והירא' יכולין להיות במקום אחדג) כמו שמצינו באברהם שנקרא אוהב וירא. אוהב שנאמר (דברי הימים ב', ב') לזרע אברהם אוהבך. וירא שנאמר (בראשית כ"ב) כי ירא אלהים אתה. ואם תאמר היאך יתכן להיות אם יהיה אוהב אינו ירא ואם ירא אינו אוהב. אשכילך. האוהב הוא הזריז במצות עשה ולא תעשה וכמו כן שלא על מנת לקבל פרס. כי כשיחשוב אדם הטובה שעשה לו הקב"ה שיצרו ובראו מהבל וריק מטיפה סרוחה שנאמר (איוב י') הלא כחלב תתיכני, ואחר כך נותן לו לחם לאכל ובגד ללבוש, ושאר טובות אין מספר. ויש לו לחשוב במי שהוא למטה ממנו בעוני וביסוריןד) אם כן יטרח כל ימיוה) ויחיה כפלי כפלי' לא יספיק לגמול ליוצרו אחת מני אלף מן הטובות שעשה לוו) כי מה טיבו להחשב יותר מיתוש אח' רק ברצון בוראו הלא יוצר היתוש יצרו גם יחשוב בגדולתו של הקב"ה ובענוותנותו וחכו ממתקי'. והנה אפי' לא נהנה האדם ממנו כביכול יש לאוהבו מפני מדותיו הטובות. ואהבה זו היא כמו שמצינו בבריותיו שברא. כי יש אדם נאהב יות' מאותו שלא נהנה ממנו כלל מפני מדותיו הטובות, מאותו שנהנה ממנו. ומדת האהבה זו היא זריזות להיו' זריז לעשות גדר לפרוש קודם שבא החטא לידו ומדת האהב' שזהו זריזות גדולה ממדת הירא' שזהו זהירו' להיות זהיר כשתבא עבירה לידו אל יעשנה אבל האהבה היא זריזות מקוד' לכן שלא יבא לידי עבירה. ועוד שזה לאלפי' דורות וזה לאלף דורז). גם אמרו חכמים (סוטה דף מ"ט עכו"ם דף כ' ע"ב שקלים דף ו') זהירות מביא לידי זריז'. א"ה הזהיר הרי זה משובח והעושה מאהבת שכר או מיראת יסורין טוב הוא שמאמין בהקב"ה שיש בידו להטיב לו אם יעשה רצונו. ולהביא עליו פורענות אם יעבור על מצותיו. אך לא הגיע לעיקר המצוה אלא העושה מאהבה שלא ע"מ לקבל פרס והעושה מאהבת אדם או מיראת אדם זו היא מדה רעה. אך מ"מ יעשה שמתוך שלא לשמה בא לשמהח). ובאהבה וביראה כתיב את לרבו' תלמידי חכמי'. גם אמרו חכמים (אבות פ"ד) מורא רבך כמורא שמים. על כן יש לאהבם ולירא מהם. ועוד אמרו חכמים במסכת שבת (דף כ"ג) דמוקיר רבנן הוו ליה חתנין רבנן משמע שמצוה לכבדם. ויש סמך לדבריהם, דכתיב (תהילים ט"ו) את יראי ה' יכבד, וכתיב [משלי ג'] כבד את ה' מהונך. ואמרינן (שבת שם) דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן דדחיל מרבנן הוא גופיה הוה צורבא מרבנן ואי לאו בר הכי הוא, משתמעין מיליה כי צורבא מרבנןט). [סמ"ק סימן ד']. א) הגה"ה. בכלל מצוה זו דאת ה' אלהיך תירא יש שלא להתרפאות בדברי תורה, כגון הקור' פסוק על המכה ואפילו אינו רוקק. ואם קורא ורוקק אין לו חלק לעולם הבא כדאמרינן בחלק דף צ"א וק"א. והיכא שאין המכה נכרת כגון לחש שעושין לעין הרע מותר לגמרי שהוא כמו להגן מן היסורים דשרי התם ואפי' היכא דנכרת שרי אי איכא סכנה. ומה שמתיר דוקא להגן היינו כשאינו רוקק אבל ברוקק בכל ענין אסור. ועוד נראה מתוך פרש"י דהתם אין קרוי מזכיר ש"ש על הרקיק' אלא היכא דרוקק ואח"כ מזכיר, אבל מזכיר ש"ש ואח"כ רוקק אין לחוש. כך כתוב בשם ריב"ן. עוד פי' ריב"ן דדוק' בלשון הקודש אבל בלשון חול אין לחוש. ע"כ. ב) צ"ע בסמ"ג. ולשם פי' כך אמרינן פ"ק דנדרי' דף ז' השומע אזכרה מפי חבירו צריך לנדותו ואם לא נדהו הוא בעצמו יהא בנדוי. ופר"ת לא שיהא מנודה מאליו אלא שגדולי הדור חייבין לנדותו. ומסיק בנדרים ומיפר לו מיד אם רוצה ואם נידהו בפניו לא יתיר לו אלא בפניו. עוד אמרו במסכת סנהדרין (דף צ"א) ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא לכן יש ליזהר. ע"כ. ג) ובספרי פ' ואתחנן אמרו אין לך אהבה במקום יראה יראה במקום אהבה אלא במידת הקדוש ברוך הוא בלבד. ד) כמו שאמרו בעלי המוסר במעלות הבט למעלה ממך תביט חסרונך ותוסיף תומך, בממון הבט למטה ממך ותודה ביתרונך לנותן לחמך. ה) פירוש בתורה ובמצות. ו) בצאתו מרחם אמו והוציאו מחשך לאור והכין והקדים מחייתו טהור מטמא חלב דדים מדם נידות עד יום הגמול. ומשם והלאה נתן לו חן בעיני אביו ובעיני אמו ויכינו טרפו ומלבושו ומלמדים לו תורה והדריכוהו בדרכי שמים ומצות ומעשים טובים, ותלמוד תורה בעושר ובכשרון, טורחים ועמלים לטובתו, והם שותפין להקדוש ברוך הוא (נדה דף לא.) והוא חלק לו דעת עליון כדי להשיג דברי רבותינו ויסודי התורה במעלת הנביאים אשר זכו במחשבתן להגיע ולהשיג את הדברים עד מקום מוצא ומובא שלהם דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים על בוריים ואמתתם לזכות הנשמה טהורה אשר היא כזיו וטוהר. ע"כ. ז) פירוש שכר האהבה לאלפים דורות דכתיב בפרשת ואתחנן ועושה חסד לאלפים לאהבי, ולבסו' סדרא כתוב ולשמרי מצותיו לאלף דור. ולהלן פרש"י שומרי מצותיו אלו העושין מיראה והעושה מיראה אצל רבו כשרבו מטריח עליו מניחו והולך לו. אבל העובד מאהבה עובד לעולם. לכן מדת האהבה יתירה על מדת היראה. ע"כ. ח) הגהה. בספרי פ' ואתחנן כתיב ואהבת וכתי' עבדו את השם ביראה ומשני הכי קאמר אם באת למרוד דע שאתה ירא ואין ירא מורד ואם באת לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא לאוהבו. ע"כ. ט) הג"ה. וק' אחרי שפירש לעיל שמעלת האהבה יתירה על מעלת היראה גבי הקב"ה, למה לא פירשו גבי חכמים שכר האהב' גדול משכר היראה. ואומר מורי הר"ר יצחק מקורב"יל שאהבת חכמים נזכרת במקרא בלא חכמה. שכל אדם מישראל מוזהר לאהוב חברו אפילו בלא חכמה דכתיב ואהבת לרעך כמוך. אבל ביראה אין אדם מוזהר כי אם לירא תלמידי חכמים וא"כ שכר אהבתם אינה גדולה משכר יראתם.
